ע"א 1527/01

תקציר

פסק הדין הוא דחיית הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. המערער נצטווה להסיר את ידו מהנכס הנדון, שבעליו הרשומים הם מדינת ישראל. תביעת החזקה הוגשה במקור נגד צד אחר, ולאחר מכן תוקנה התביעה כך שתכלול גם את המערערת, שהיא הבעלים החלקי של הנכס. המשיב טען, כי החזקתו של המערער בנכס אינה חוקית ועל כן יש לראות בו מסיג גבול. המערער טען כי תביעתו של המשיב התיישנה וכי הוא מתגורר בנכס משנת 1949, ומודעותו ושתיקתו ארוכת השנים של המשיב היוו הסכמה. בית משפט השלום קבע כי למערערת רישיון שימוש בנכס וכי המשיב יכול לבטל זאת בכל עת, וכך עשו עם הגשת התביעה. מדובר ברישיון חופשי ומשתמע, ועצם הגשת התביעה נחשבת להודעת ביטול. טענות המערערת כי התביעה התיישנה וכי טענת המשיב להסגת גבול אינה תקפה, אינן מחזיקות מעמד, שכן ניתן לבטל את הרישיון בכל עת והמערערת לא רכשה זכויות כלשהן בנכס. גם בקשת המערער למתן רשות בלתי חוזרת נדחתה, והשופט הסכים עם בית משפט השלום כי שהותו הממושכת של המערער בנכס אינה מקנה לו כל זכות קניינית, ולמשיב עומדת הזכות לפנותו. זאת ועוד, נדחו גם טענות המערערת כנגד המשיב השני, שזכה במכרז על הנכס, שכן טענות המערערת בדבר חוסר תום לב לא נתמכו. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין.