עפ"ג 5218-03-14

תקציר

השופט, יואל עדן, מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור הנגדי על פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, ואילו את הערעור על גזר הדין יש לקבל. טענת המערער כי ממצאי הערכאה הנמוכה ביחס למסקנות הבוחן המשטרתי בדבר סיבת התאונה ורשלנות המערער אינם נכונים. ממצאי הבוחן המשטרתי, שהתבססו על הראיות שנאספו בזירה כשעה לאחר התאונה, מלמדים בבירור כי משאיתו של המערער חצתה לנתיב הנגדי וגרמה לתאונה קטלנית. דו"ח הבוחן מפורט ומבוסס על ראיות אובייקטיביות, ואין צורך בניתוח עצמאי של הממצאים על ידי הערכאה הנמוכה יותר. כמו כן, מסקנתו של הבוחן כי הסימנים על הכביש היו סימני הכתמת צמיגים ולא סימני בלימה היא מוצדקת, והקביעה כי התאונה התרחשה בנתיב הנגדי עולה בקנה אחד עם ממצאי הבוחן ועם תמונות שצולמו בזירה. באשר לערעורים על גזר הדין מדגישה השופטת עדן את חומרת העבירה ואת הצורך בהטלת עונש חמור בגין גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים. הנסיבות האישיות אמנם נלקחות בחשבון, אך הן אינן מצדיקות בהכרח הימנעות ממאסר. במקרה דנן, רשלנותו של המשיב הייתה חמורה, ודינה מאסר בפועל. השופטת עדן ממליצה להחמיר את העונש לתשעה חודשי מאסר, בעוד היבטים אחרים של העונש נותרו ללא שינוי. השופטות, רויטל יפה-כץ ויעל רז-לוי, מסכימות עם ההמלצה ומחליטות לדחות את ערעור המערער, לקבל את ערעור המדינה ולגזור על המשיב תשעה חודשי מאסר.