ה"פ 1090/04

תקציר

המבקשים, בעלים חלקיים של שטח קרקע בפתח תקווה, ביקשו פיצויים בעקבות מספר מקרים של הפקעה שביצעו שני משיבים, רכבת ישראל בע"מ והוועדה המקומית לתכנון ובנייה בפתח תקווה, שהותירו את רכושם מפוצל. בית המשפט דחה את טענת המבקשים בדבר חוקיותם של צווי ההפקעה. המבקשים טענו כי הצווים פורסמו ללא סמכות ושלא כדין, אך בית המשפט קבע כי ההליך המתאים לדיון בסוגיה זו הוא באמצעות עתירה לבג"ץ, שגם היא נדחתה. המבקשים ביקשו פיצוי בגין השטח המופקע ובגין נזק ליתרת החלקה, לרבות ירידת ערך בשל קווי בנייה שנקבעו בצווי ההפקעה. בית המשפט מצא כי טענותיה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כי אין לחייב אותה בתשלום פיצויים תקפות, שכן הפקעותיה לא הגיעו לרף הקבוע בחוק. בעניין רכבת ישראל, קבע בית המשפט כי זכותם של המבקשים לפיצוי התגבשה במועד תפיסת החזקה במקרקעין על ידי החברה, ודחה את טענת החברה כי חלה התיישנות על תביעת המבקשים. בית המשפט קבע, כי המבקשים זכאים לפיצוי בגין פגיעה ביתרת חלקתם בשל הרחבת קווי הבניין, שמקורה בצו ההפקעה עצמו ולא בתכנית המתאר, ולפיכך אינה מהווה פגיעה תכנונית. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות המבקשים בדבר ייעוד הקרקע המופקעת ופוטנציאל השינוי שלה חסרות שחר, ויש לראות בקרקע קרקע חקלאית. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי על רכבת ישראל לפצות את המבקשים בגין שיעור ההפקעות מעבר ל-25% הראשונים בשיעור של 65 דולר למ"ר, ובגין נזק שנגרם ליתרת השטח בשל קווי בניין באותו שיעור. סך הפיצויים, החל מצו ההפקעה השלישי בשנת 1998, חושב כ-1,221,415 דולר, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן הצו ועד למועד פסק הדין, וריבית נוספת על פי הדין הישראלי מיום פסק הדין ועד לתשלום.