ע"א 4673/98

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת שכר טרחה בין עורך דין, גושן, לבין לקוחו, יצחק, בנוגע לגובה שכר הטרחה שגבה גושן בגין ייצוג יצחק בתביעה. בית המשפט דוחה את טענות הצדדים הנוגעות לתקופת ההתיישנות, ומוצא אותן בלתי משכנעות על סמך החלטת השופט קמא. בנוסף, ערעורו של גושן נדחה, שכן בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי סעיפים 84 ו-87 לחוק לשכת עורכי הדין אינם חלים במקרה זה. בית המשפט מרחיב את נימוקיו, וקובע כי החוק מספק הליך יעיל לסכסוכים הקשורים לשכר טרחה, אך ללקוחות עדיין צריכה להיות אפשרות להביא את ענייניהם לבית המשפט. כמו כן, בית המשפט בוחן את תנאי החוזה בעל פה בנוגע לשכר הטרחה שבין גושן ויצחק. היא מסכימה עם השופט קמא כי ההסכם היה כרוך ככל הנראה ב"עסקת חבילה", שבה שכר טרחתו של גושן היה קשור לפיצוי הסופי של יצחק ולא הוגבל לתוצאות הערכאה הראשונה. גם תביעתו של גושן לשכר טרחה נפרד בגין הערעור נדחית, שכן בית המשפט מפרש את ההסכם כהסכם כולל, המקיף את כל ההליכים המשפטיים. בית המשפט דן גם בהשלכות האתיות של הסכם שעשה גושן עם עורכי הדין של חברות הביטוח מאחורי גבו של יצחק, בנוגע לשכר טרחתו של גושן. היא מוצאת כי הסכם כזה, ללא ידיעתו והסכמתו של יצחק, יוצר ניגוד עניינים ועלול לפגוע בחובתו של עורך הדין לפעול לטובת הלקוח. הראיות מצביעות על כך שיצחק לא היה מודע לתנאים הספציפיים של הסדר זה ולא הסכים לו במפורש. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי גושן התעשר שלא כדין על חשבונו של יצחק ועליו להשיב מחצית משכר הטרחה שגבה מהנתבעים. כנקודה נוספת, בית המשפט מקבל את קביעתו של בית משפט קמא כי שכר טרחת עורך דין, שנוכה מראש מכספי הפיצויים, שייך ללקוח. בית המשפט מסכים גם עם הערכתו של השופט קמא בדבר שכרו הראוי של גושן ושכר הטרחה שנפסק בתביעה ובתביעה שכנגד. עם זאת, שגיאה מתמטית קלה מצוינת ומתוקנת. סיכומו של דבר, שני הערעורים נדחים, ופסק דינו של בית משפט השלום מתקבל. ההחלטה מתקבלת על ידי סגן הנשיא השופט ד. ד. ביין, השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב והשופטת א' רזי.