ת"א 18663-07-21

תקציר

פסק דין זה סובב סביב תביעת תאונת דרכים, ועיקרו הערכת אחריותו של הנתבע והפיצוי שייפסק לאחר מכן לתובעים. את עיקרי הממצאים ניתן לסכם כך: ראשית, השופט דוחה את טענת הנתבע כי המנוח, בעל הרכב הלא מבוטח שהיה מעורב בתאונה, התיר לאדם אחר לנהוג בו. הנתבע אינו מביא ראיות מספיקות כדי להעביר את נטל ההוכחה בדבר הבעלות או ההחזקה ברכב, והשופט קובע כי המנוח היה האחראי הבלעדי לרכב ולביטוחו. משכך, החריג לפי סעיף 7(6) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו חל במקרה זה. שנית, התביעה לאובדן הכנסות עתידיות והפסדי פנסיה נדחית בשל היעדר ראיות התומכות בטענות התובעים. השופט מקבל את טענת הנאשם כי למנוח לא הייתה כל כוונה להיכנס לשוק העבודה וכי למשק הבית הייתה הכנסה מספקת. בנוסף, מציינת השופטת כי התובעים לא הציגו ראיות רפואיות עדכניות התומכות בצרכים החריגים של ילד בעל צרכים מיוחדים המוזכרים בתביעה, מה שמוביל למסקנה כי אין צרכים כה משמעותיים. שלישית, בנוגע לאובדן שירותי זוגיות והורים, פסקה השופטת 200,000 ₪, בהתחשב בנסיבות המשפחתיות ובפסיקה קודמת. רביעית, השופט אישר 51,861 שקל עבור נזק לא ממוני לעיזבון ו-10,000 שקל עבור הוצאות הלוויה וקבורה. סכומים אלה מקוזזים מתקבולי המוסד לביטוח לאומי, וכתוצאה מכך מופחתת אחריותו של הנתבע. לבסוף, השופט פוסק בתביעת אחריות צד ג', ומקבל את זכותו של הנתבע לשיפוי מעיזבון המנוח בגין מלוא הסכומים שנגבו, כולל הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובעים סך של 219,593 ₪, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. כמו כן, עיזבון המנוח (הצד השלישי) מחויב לפצות את הנתבע בגין הסכומים ששולמו לתובעים והוצאות נוספות, כמפורט בפסק הדין.