ת"א 2100/09

תקציר

הסכסוך בין אילן שמש, אדריכל ומהנדס אזרחי, לבין דרור הלוי, יזם נדל"ן, החל במפגש מקרי ביניהם בשנת 2005, שהוביל לשיתוף פעולה עסקי. הם חתמו על הסכם שיתוף פעולה להקמת חברה המארגנת קבוצות רכישה אקדמיות, כאשר אילן השקיע 120 אלף דולר תמורת 40% מהמניות. מאוחר יותר נחתם הסכם שותפות, אך היחסים עלו על שרטון, מה שהוביל להסכם פרידה בשנת 2007. הסכם זה פירט שלושה תשלומים עיקריים שאילן היה אמור לקבל. עם זאת, אילן טען כי דרור הפר את ההסכם בכך שלא עמד בתשלומים אלה. דרור טען כי לא היו הפרות או שלא מדובר בהפרות יסודיות. בית המשפט בחן כל הפרה לכאורה. באשר לפירעון הלוואת הבעלים במועד, מצא בית המשפט שיהוי של תשעה ימים, שהיה סביר ולא הפרה יסודית. לגבי ההפרה השנייה, הנוגעת לחלוקת חלקו של אילן ברווחים מפרויקט סנטרל פארק, פירש בית המשפט את ההסכם כמחייב את כל רווחי הפרויקט להתחלק עד למועד שנקבע. בית המשפט קבע כי דרור הפר את ההסכם, וההפרה הייתה יסודית, והצדיקה את ביטול החוזה על ידי אילן. בנוסף, בית המשפט ציין כי לדרור היו הזדמנויות רבות להיענות אך לא עשה זאת. מאחר שהקביעה בדבר ההפרה השנייה הייתה מספקת, לא נדונה ההפרה השלישית הנטענת. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסכם הפרידה בוטל כדין בשל ההפרה היסודית של דרור. בית המשפט הורה לצדדים לשקול גישור וקבע כי דרור יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו של אילן.