ת"פ 40160/05

תקציר

הכרעת הדין דנה באשמתם של שני נאשמים, שהואשמו בניסיון להכשיל עדותו של עד, ארנון סגל. הסעיף הראשון, שבו הואשם סעיף 246(א) לחוק העונשין, מתייחס לניסיון של נאשם 1, זמן קצר לאחר מעצרו במארס 2002, לשכנע את ארנון למסור הודעה כוזבת במשטרה. נאשם 1 הבטיח לספק לארנון עורך דין אם יעשה כן. הסעיף השני, שבו הואשם סעיף 246(ב) לחוק העונשין, מתייחס לניסיונות של שני הנאשמים לשכנע את ארנון למסור עדות שקר בדיוני בית המשפט בחודשים ינואר 2005 ומאי 2005. נאשם 1 הפציר בארנון לטעון שהוא מסטול ואינו זוכר דבר. בתוך כך, פנה נאשם 2 לארנון בשלוש הזדמנויות שונות, בניסיון לשכנעו שלא להעיד או למסור עדות שקר, בתמורה לכסף. תשובותיהם של הנאשמים היו שונות. נאשם 1 הודה בחלק מהעובדות המפורטות בכתב האישום, תוך שהוא מכחיש אחרות, לרבות הטענות בדבר ניסיון להניא את ארנון מלהעיד. מנגד, טען נאשם 2 כי אין בידי התביעה ראיות הקושרות אותו לביצוע העבירות, וכי האישומים נגדו הם חלק ממאמץ רחב יותר להטריד את נאשם 1. בית המשפט מצא את עדי התביעה, ארנון וחברתו נאוה שרעבי, אמינים. עדותו של ארנון פירטה את ניסיונותיהם של שני הנאשמים להכשיל את עדותו. גרסאות הנאשמים לאירועים לא היו אמינות והופרכו על ידי ראיות אחרות. יש לציין כי שני הנאשמים שיקרו בנוגע לאינטראקציות שלהם עם ארנון. בסופו של דבר הרשיע בית המשפט את שני הנאשמים באישומים נגדם. פסק הדין הכיר בתפקידים השונים שמילאו כל אחד מהם בעבירות, כמפורט בכתב האישום. שני הנאשמים נמצאו אשמים מעבר לספק סביר.