בש"א 188946/04

תקציר

עיריית רמלה הגישה תביעה נגד המבקשים – מו"ל עיתון מעריב, עורכו וכתב – בדרישה לפיצוי בסך 50 אלף שקל ללא הוכחת נזק בגין פרסום כתבה מכפישה לכאורה. הכתבה, שכותרתה "שכשוך במים מזוהמים", דירגה את בריכות השחייה של רמלה כבעלות ליקויים סניטריים חמורים. העירייה טענה כי הכתבה אינה מתיישבת עם ממצאי דו"ח משרד הבריאות, שהעניק לבריכות ברמלה ציון "טוב". לטענת המבקשים, יש לדחות את התביעה שכן לעירייה, בהיותה תאגיד, אין עילת תביעה לפי סעיף 10 לפקודת הנזיקין. עוד טענו כי כל נזק שייגרם מהכתבה ישפיע על התושבים ולא על העירייה עצמה. בינתיים, העירייה עמדה על כך שחוק איסור לשון הרע המאוחר והספציפי גובר, ומזכה תאגידים בפיצויים ללא הוכחת נזק. בית המשפט דחה את טענות המבקשים וקבע כי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע חל הן על נפגעי חברות והן על נפגעים שאינם תאגידים, תוך איזון בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי. מאחר שהחוק אינו דורש הוכחת נזק בגין תביעות לשון הרע עד 50,000 ₪, ובהיעדר תקדים ברור, דחה בית המשפט את הבקשה לדחות את התביעה על הסף. במקום זאת, חויבו המבקשים לשלם לעירייה הוצאות בסך 1,500 שקל בתוספת מע"מ.