ת"א 6918-06-14

תקציר

עיקר המחלוקת בתיק זה נסובה סביב אותנטיות חתימתו של הנתבע מס' 3 על מספר מסמכי עסקת מקרקעין, לרבות ייפוי כוח נוטריוני משנת 1966, הסכם חליפין ותצהיר זיהוי. על התובע מוטל נטל ההוכחה להוכיח כי החתימות על מסמכים אלה אמיתיות. עם זאת, כאשר מדובר במסמכים נוטריוניים, החזקה היא לטובת תוקפם, ונטל ההוכחה עובר לנתבע להוכיח אחרת. בית המשפט מכיר בכך שניתן לערער על חזקה זו, אך נדרש ראיות משכנעות מאוד מהנאשם לשם כך. במקרה דנן, הגיש נאשם 3 חוות דעת גרפולוגית לתמיכה בטענתו לזיוף, אך בית המשפט מוצא ראיה זו בלתי משכנעת. זאת ועוד, הנתבע מס' 1, שיכול היה למסור עדות מכרעת, לא התייצב לחקירה למרות ריבוי הזדמנויות, ותצהירו נחשב לעדות שמיעה. בית המשפט, לאחר בחינת מכלול הראיות, מגיע למסקנה כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי החתימה על ייפוי הכוח מזויפת. בנוסף, בית המשפט מתייחס לסוגיית השיהוי בהגשת התביעה, ומציין כי הוא אינו פוסל אוטומטית את תביעת התובעים, במיוחד בענייני דיני קניין. בית המשפט בוחן את עקרון השיהוי ומוצא כי התנהלות התובעים אינה עולה כדי ויתור על זכויותיהם, ואין הרעה משמעותית בעמדת הנתבעים כתוצאה מהשיהוי. לפיכך, תביעת התובעים מתקבלת, והנתבעים מצווים לחתום על כל המסמכים הדרושים להשלמת רישום העסקה בטאבו. אם הנתבעים מסרבים, עורך הדין של התובעים מוסמך לחתום בשמם. לבסוף, רק הנתבע מס' 3 נושא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪, בשל חלקו בהליך. פסק הדין ניתן לטובת התובעים, והמזכירות מונחית לשלוח העתק מפסק הדין לשני הצדדים.