ע"פ 8203/11

תקציר

מדובר בהרשעה בעבירות מין בקטינה מתחת לגיל 14, שבוצעו על ידי קרוב משפחתה לאורך תקופה. זיכרונותיה של המתלוננת מהתקיפות "הודחקו" ועלו רק שנים לאחר מכן. המערער טען כי הזיכרונות היו כוזבים ומקורם בהצעה במהלך אשפוזה של המתלוננת. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, אך הערעורים מערערים הן על גזר הדין והן על חומרת העונש. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הפרמטרים שנקבעו לקביעת תוקפם של זיכרונות מודחקים, לא מצא כל אינדיקציה לסוגסטיה או לזיכרונות שווא. בית המשפט קבע כי עדותה של המתלוננת אמינה ונתמכת בראיות אחרות, ואישר את ההרשעה. באשר לעונש, שקל בית המשפט את גילו המתקדם של המערער ואת מצבו הבריאותי, אך בסופו של דבר החליט שלא להתערב בעונש חמש שנות המאסר, חרף חומרתו. פסק הדין הדגיש את חומרתן הרבה של עבירות המין בקטינים, ואת הצורך להגן עליהם ולהרתיע מפני עבירות כאלה. שני הערעורים נדחו, והותירו את הכרעת הדין ואת גזר הדין ללא שינוי.