בש"פ 4215/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא החלטה בבקשה לחופשה לצורך ערעור על צו מעצר לפי סעיף 51(א1)(1) לחוק המעצרים. המבקשים ביקשו רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום למנוע את שחרורם בנימוק שהחלטת הערכאה הנמוכה יותר הייתה בלתי סבירה ופגעה בזכויותיהם. השופט בחן את הבקשה ושמע את טיעוני הצדדים לפני שהחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור. הם ביססו את החלטתם על אמות המידה שהותוו בפרשת חניון חיפה בע"מ נ' מצה אור (הדר חיפה בע"מ), שעניינה קיומו של נושא בעל חשיבות ציבורית מעבר לאינטרסים הפרטיים של הצדדים. השופטת אמנם לא מצאה שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית במקרה זה, אך היא הצדיקה מתן רשות ערעור בשל הנסיבות המיוחדות, לרבות החלטותיהם החצויות של בתי המשפט בנוגע לשחרורו של המבקש ואופי העבירות המיוחסות למבקש. לגופו של ערעור קיבלה השופטת אותו, בכפוף להחמרת התנאים המגבילים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום. הם הסכימו עם הערכת בית משפט השלום כי די בחלופת המעצר המוצעת כדי להפחית את המסוכנות הנשקפת מהמבקש. עם זאת, השופטת גם הביעה חשש מהתנאים והורתה על החמרתם, לרבות הגבלות על שימוש בטלפון, הגדלת הפיקדון הכספי וערבויות צד ג' גבוהות יותר. הערעור התקבל, אך המבקש ישוחרר רק בהתקיים תנאים מעודכנים אלה.