ע"א 7506/95

תקציר

בפסק הדין בעניין תוקפה של צוואה שנייה שהושפעה לכאורה מהשפעה בלתי הוגנת, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערערים לא הצליחו להוכיח השפעה כזו של אנשי המשיב על המנוח. החלטת בית המשפט נשענה על מספר הבחנות: המנוח, שניהל את ענייניו באופן עצמאי למרות בעיות בריאותיות, טופל בעיקר על ידי אלמנתו ולא על ידי אנשיו של המשיב, וביסס את יחסיו עם המשיב שנים רבות לפני מותו. פעולותיו העצמאיות של המנוח, כגון ביקור לבד בבנק ובבית הכנסת והתייעצות פרטית עם נוטריון בעניינים משפטיים, חיזקו את היעדר ההשפעה הבלתי הוגנת. הליך עריכת הצוואה נבחן עוד יותר לפי סעיף 35 לחוק הירושה, המניח בטלות אם נהנה הכין, היה עד או השתתף בדרך אחרת ביצירת הצוואה. למרות שאנשיו של המשיב היו מעורבים בסיוע לעריכתה של הצוואה, מעשיהם לא עלו כדי מעורבות ישירה בניסוחה או בעדותה, שכן היא הוכנה על ידי נוטריון באופן עצמאי. למרות התמיכה הלוגיסטית שלהם, בית המשפט מצא שזה לא עומד ברף הפסילה לפי סעיף 35. משכך, נדחתה העתירה לביטול הצוואה, והותירה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו, תוך מתן צו למערערים לכיסוי הוצאות המשיב. פסק דינה של יוסטיקה ריבלין נתמך על ידי המשנה לנשיא ש' לוין והשופט י' טירקל, שהעירו על תפקידה התכוף של השפעה בלתי הוגנת בסכסוכי צוואות, אך הגיעו למסקנה כי הדבר אינו ניכר במקרה זה.