תב"כ 28/25

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק הדין בנוגע לתעמולת בחירות והפרעה בלתי הוגנת פסק דין זה עוסק בסוגיית תעמולת הבחירות והאיסור על "הפרעה בלתי הוגנת" לתעמולה של רשימה מתחרה, כפי שמוגדר בחוק דרכי תעמולה, התשי"ט-1959. בית המשפט קובע כי דין העתירה להידחות, ומבסס את החלטתו על פרשנות דינמית של החוק ומדיניות שיפוטית עקבית. **עיקרי החוק והפסיקה הרלוונטיים:** * **סעיף 13 לחוק דרכי תעמולה:** קובע כי "לא תהא תעמולת בחירות מטעם מפלגה או רשימת מועמדים אחת או למענה בצורה או בדרך שיש בהם משום הפרעה בלתי הוגנת של תעמולת בחירות מטעם מפלגה או רשימת מועמדים אחרת או למענה". * **פרשנות של "הפרעה בלתי הוגנת":** לאורך השנים, קבעו יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית כי תעמולת בחירות של רשימה פלונית המציבה לצד תמונותיה את תמונתו של ראש רשימה אחרת, עלולה להיחשב כהפרעה בלתי הוגנת, במידה והיא יוצרת מצג של איחוד רשימות או של הצבעה הדדית. בנוסף, "כניסה לנעליים" של רשימה אחרת, על ידי הצגת תעמולה כאילו היא מטעמה תוך עיוות מסרה, מהווה אף היא הפרה. (ראו תב"א 31/23, תב"א 5/25, תב"א 38/19). * **מבחן ההטעיה:** המבחן המרכזי לקביעה האם תעמולת בחירות מהווה הפרעה בלתי הוגנת הוא מבחן "ודאות קרובה להטעיה של הבוחר הסביר". מבחן זה מחייב הוכחה ברורה וחד משמעית, "זועקת", של הטעיה. (ראו תב"א 14/22, וכן דברי כב' השופט רובינשטיין בעניין הליכוד ביתנו). **החידוש המשפטי בפסק הדין:** * **הבחנה בין עיוות צורני לעיוות תוכני:** פסק הדין מדגיש חידוש חשוב בדיני תעמולת בחירות. בית המשפט קובע כי סמכותו של יושב ראש ועדת הבחירות מתמקדת בבחינת **הפן הצורני** של התעמולה, ולא בתוכנה או בשאלת אמיתותה. כלומר, אין בידי הוועדה הכלים לבחון האם מסר תעמולתי הוא "שקרי" או "אמיתי", אלא אך ורק האם הוא מפריע באופן בלתי הוגן לתעמולת רשימה אחרת. (ראו דברי כב' השופט ריבלין בתב"א 4/18). * **אי-החלת מבחן ההטעיה במקרה זה:** למרות שהמודעה כללה תמונות מטושטשות של חברי כנסת מטעם העותרת, בית המשפט קובע כי אין במקרה זה "ודאות קרובה להטעיה" באופן "ברור וזועק". ההבחנה הברורה במודעה בין הרשימות, הצגת יריבות פוליטית, והעובדה שהתמונות מטושטשות, מונעות היווצרות מצג של איחוד רשימות או הטעיה של הבוחר. * **המסר הכללי אינו מהווה הפרעה:** בית המשפט מבהיר כי גם אם הכללת תמונות מטושטשות נועדה להעביר מסר כללי שחברי כנסת אלו עלולים לפעול כנגד האינטרס של מפלגתם, מסר זה כשלעצמו אינו מהווה הפרעה בלתי הוגנת. הדבר נובע הן מטשטוש הפנים, והן מהצגתם לצד תמונות של ראשי רשימות רבות אחרות, מה שמבהיר לבוחר שמדובר במסר כללי של שאיפה להקמת ממשלה רחבה. **יישום הלכה למעשה:** העתירה נדחתה משום שהעותרת לא הצליחה להוכיח שהמודעה המדוברת יוצרת "ודאות קרובה להטעיה" של הבוחר הסביר, ובפרט לא באופן "ברור וזועק". בית המשפט מצא כי הצדדים המשיבים הצליחו להבחין בצורה ברורה בין הרשימות, והמסר התעמולתי היה ברור והגיע מטעמם. הטענה בדבר "שקר" במודעה אינה בסמכותו של יושב ראש ועדת הבחירות. **לסיכום,** פסק דין זה מהווה דוגמה ליישום עקבי של עקרונות דיני תעמולת הבחירות, תוך הדגשת ההבחנה המהותית בין בחינת פן צורני של תעמולה לבין בחינת תוכן ואמת. הוא מחדד את הרף הנדרש להוכחת "הפרעה בלתי הוגנת", ומדגיש כי בית המשפט אינו מתערב בהכרעות שאינן נוגעות לשיבוש צורני של הליך הבחירות או להטעיה ברורה של הבוחר.