ער"מ 57451-03-16

תקציר

התיק מורכב מארבעה ערעורים מאוחדים על ההחלטה להעניק היתר המצאה מחוץ לתחום לנתבעים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק ההגבלים העסקיים. התובעת, עמותה ישראלית, ביקשה היתר לתבוע חמש חברות זרות שיצרו לכאורה הסדר כובל באמצעות תיאום מחירי מסכי LCD. הפאנלים המדוברים משמשים בין היתר במסכים שטוחים של מחשבים וטלוויזיות, אך ההסדר בוצע לכאורה מחוץ לישראל, ולאף אחד מהנאשמים אין כתובת עסקית בארץ. השאלה המרכזית היא האם לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בנתבעים הזרים לפי תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, המחייבת "מעשה או מחדל" שנעשו בתחומי מדינת ישראל. התובעת טענה כי ניתן לייחס לנתבעים את מכירות המוצרים הסופיים המשלבים את הפאנלים בישראל, או לחילופין יש לראות בהשפעה על השוק הישראלי הנובעת מההסדר הכובל הנטען כפעולה בתחום השיפוט. השופט מצדד בנאשמים, ומסכים כי לא ניתן לייחס להם מכירות של צדדים שלישיים וכי מבחן ההשפעה, גם אם הוא חל, אינו משנה את דרישת המעשה או המחדל לפי תקנה 500(7). ה"השפעה" היא למעשה תוצאה של נזק שנגרם על ידי הקרטל הזר לכאורה, ולכן היא אינה יכולה להיחשב כמעשה או מחדל כנדרש בחוק. מאחר שהתובעת לא עברה את המשוכה הפרוצדורלית לרכישת סמכות שיפוט על הנתבעים, ערעוריהם של נתבעים 1, 2 ו-5 מתקבלים, והיתר ההמצאה לכל הנתבעים מבוטל. התובע חויב לשלם לכל אחד מארבעת הנתבעים הוצאות בסך 20,000 ₪. עוד ממליץ פסק הדין כי כבוד השופט המטפל בתיק העיקרי יתחשב בממצאים אלה בבואו להכריע בבקשה לאישור התובענה הייצוגית.