ת"א 6524-03-16

תקציר

המחלוקת בין התובעים למדינה נסובה סביב חישוב פיצויי ההפקעה המגיעים לראשונים בעקבות הפקעת זכויותיהם בחלקת קרקע. התובעים טוענים כי יש לחשב את דמי החכירה כאחוז משווי הקרקע המשתנה מדי שנה, בעוד המדינה דוגלת בשיטת השוואה לעסקאות חכירה בפועל. בית המשפט מצדד בתובעים, ומאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמם, מר אושרת. לדברי אושרת, דמי החכירה המתאימים הם 6% מערך הקרקע, המשתנים מדי שנה. שיעור זה מבוסס על נהלי רשות מקרקעי ישראל והנחיות בנוגע לקרקע חקלאית, וכן על החלטות קודמות של בתי המשפט. טענת המדינה, המסתמכת על נתוני עסקאות שכירות, נדחית על ידי בית המשפט, שכן העסקאות המוצגות אינן משקפות את דמי השכירות שניתן היה לקבל בשוק החופשי, במיוחד לאור הפוטנציאל של הקרקע. פסק הדין מדגיש כי תכליתם של פיצויי ההפקעה היא להעמיד את הבעלים באותו מצב בו היו מצויים אלמלא ההפקעה, ולא לשפר או להחמיר אותה. לפיכך, בית המשפט קובע כי התובעים זכאים לקבל 6% מהערך המשתנה השנתי של הקרקע כדמי חכירה, החל מהמועד הקובע. כמו כן, המדינה נדרשת לשפות את התובעים בגין אגרת בית משפט, שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין, והכל תוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין. כל עיכוב יגרור תשלומים נוספים בהתאם לחוק.