ב"ש 22346/08

תקציר

המבקש, שנעצר והואשם בחבלה בכוונה ובשיבוש מהלכי ציבור, מבקש לחייב את מדינת ישראל בהוצאות הגנתו ובפיצוי בגין מעצרו לפי סעיף 80 לחוק העונשין. המבקש, שזוכה לאחר משפט, טוען כי לא היה בסיס לאשמתו וכי כתב האישום נגדו היה רשלני. עוד הוא טוען כי נסיבותיו האישיות, לרבות מעמדו כנכה משוחרר והפסדים כלכליים, מצדיקים את הפסיקה. המשיב, לעומת זאת, טוען כי היה יסוד סביר לכתב האישום וכי טענות המבקש בדבר רשלנות חקירתית אינן מבוססות. באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, טוען המשיב כי אין בהן כדי להצדיק פסיקת פיצויים. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות, אינו משוכנע כי לא היה בסיס סביר לכתב האישום וסבור כי זיכויו המוחלט של המבקש אינו מספיק כדי לבסס את זכותו לפיצויים. התשתית הראייתית לכתב האישום, לרבות גרסאות עדי הראייה, הצביעו על מחלוקת אמיתית בנוגע לתקיפת המבקש. טענת המבקש כי פעל מתוך הגנה עצמית התקבלה באופן חלקי בלבד. בית המשפט גם לא מצא כל רשלנות או חוסר תום לב מצד המשטרה או התביעה וסבר כי נסיבותיו האישיות של המבקש אינן מספיקות כדי להצדיק את בקשתו. לפיכך, הבקשה לפיצויים והוצאות הגנה נדחית, שכן בית המשפט לא שוכנע כי במקרה זה מתקיימות נסיבות המצדיקות פסיקה כזו לפי סעיף 80 לחוק העונשין.