בש"פ 327/98

תקציר

המערער עומד בפני אישומים הקשורים לשוד מתוכנן של חנות תכשיטים, כאשר התיק נשען במידה רבה על עדותו של אברהם ניר, עבריין מוכר ומודיע משטרתי. תחילה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המערער עד למשפטו; עם זאת, על החלטה זו הוגש ערעור. הראיות נוגעות בעיקר לטענותיו של ניר כי המערער שידל את השתתפותו וניסה לגנוב קורקינטים לצורך השוד. ניר דרש פיצוי כספי על המידע שברשותו, מה שהעלה חשש לאמינותו. למרות שיחה מוקלטת בין ניר למערער, ותוכניות למארב משטרתי, נעצר המערער מוקדם מהצפוי, דבר שסיבך את התיק. בית המשפט המחוזי מצא תחילה כי הראיות מספיקות לכאורה למעצר, אך הועלו חששות לגבי עוצמתן הכוללת, מה גם שלא נמצא אקדח על המערער למרות הטענות. בסופו של דבר, פסק הדין קבע כי למרות שמבחינה טכנית קיימות ראיות, הן אינן מצדיקות מעצר עד תום המשפט בשל משקלן הלא מספיק. בהכירו בעברו הפלילי של המערער, החליט בית המשפט על שחרור על תנאי, הדורש ערבויות כספיות, מעצר בית והגבלות תנועה. לפיכך, הערעור התקבל עם הוראות מעקב והגבלות, המתירות שחרור בתנאים מחמירים כדי להבטיח ציות ולמנוע הפרעה אפשרית להליך המשפט.