עת"מ 55495-05-15

תקציר

לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בעתירה הנוגעת לארנונה המוטלת על אתר בנייה. בעתירה נטען כי יש לסווג את הקרקע כ"קרקע לבנייה", ואילו העירייה טענה כי יש לסווגה כ"תעשייה" בשל חפירת ומכירת חול לכאורה על ידי העותר. בית המשפט הסכים עם העותר, שכן העירייה לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהקרקע שימשה בנפרד או באופן עצמאי לחציבה, ולפיכך סיווג הקרקע כ"קרקע לבנייה" היה ראוי. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי התנהלות העירייה בהוצאת שומת המס הייתה בלתי סבירה ונעדרה תשתית עובדתית ראויה. השומה, שחלה על השנים 2013–2014, הוטלה רטרואקטיבית, והעירייה לא הציגה נימוקים תקפים להחלטה זו. בית המשפט ביטל את חיוב הארנונה לשנים הנדונות והורה לעירייה לשאת בהוצאות העותר, תוך שהוא מציין גם את האפשרות שהעותר ייחשב כמחזיק במקרקעין כקבלן מבצע. ההחלטה הדגישה את חשיבות דרישות המשפט המנהלי ואת הפגיעה הפוטנציאלית בשוק הבנייה אם העיריות יסווגו כל עבודת חפירה כחציבה.