ב"ל 67933-02-20

תקציר

התובעת, קרובת משפחה של בעלת המאפייה סיהאם, טענה כי היא מקיימת יחסי עבודה עם המאפייה וזכאית לדמי לידה. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי עבודתה של התובעת הייתה סיוע משפחתי בלבד ודחתה את תביעתה. השופט בחן בקפידה את הראיות והעדויות שהציגו הצדדים. הם הגיעו למסקנה כי התובעת הצליחה להוכיח את קיומם של יחסי עובד-מעביד עם סיהאם. השופטת ביססה זאת על מספר גורמים: מעורבותה של התובעת בהקמת המאפייה ותפקידה החיוני בהפעלתה, שעות עבודתה הרגילות, קביעת שכרה על ידי סיהאם וחירותה להסדיר את עבודתה באופן עצמאי בשל ניסיונה בתחום. בנוסף, עבודתה של התובעת כללה פעילויות ליבה עסקיות, ודפוסי עבודתה לא השתנו באופן מהותי לפני ואחרי מאי 2019, עת נפתחה המאפייה באופן רשמי. השופטת לקחה בחשבון גם את מחסום השפה ואת העובדה שהעדויות נמסרו בשפה שלא התובע ולא סיהאם דיברו בה באופן שוטף, ובכך שקלה סתירות לכאורה לאור מכשול זה. משכך, פסק בית הדין לטובת התובעת, קבע כי אכן התקיימו יחסי עובד מעביד והורה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט, שנקבעו בסך 1,000 ₪. כמו כן נמסר לנתבעת על הליך הערעור, שניתן לפתוח בו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, לדיון בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.