ת"א 22611-08-09

תקציר

התובע, ירון רוזנפלד, תבע את הנתבעים, ציון ואמיליו מימון, בגין הפרת חוזה. רוזנפלד טען כי הגיע להסכם עם הנתבעים לרכישת מניותיהם בחברה שבבעלותה קניון, תמורת 7.5 מיליון דולר בתוספת השקעה נוספת של 1,463,926 דולר, אך הנתבעים נסוגו ממנו וגרמו לו נזק. השופט קבע כי עדותו של רוזנפלד אינה אמינה, וכי טענות הנאשמים משכנעות יותר. באופן ספציפי, השופט ציין כי רוזנפלד הציג את עצמו כבקיא יותר ממה שהוא באמת, וכי הוא נמנע מלהפיק הקלטות של שיחות שלטענתו ביצע. יתר על כן, עדותו של רוזנפלד לא הייתה עקבית לעתים קרובות, והוא התחמק בחקירה נגדית. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים לא פעלו בחוסר תום לב, וכי לא היה הסכם מחייב בין הצדדים. ההסכם הראשוני היה מעורפל מדי ולא ספציפי מכדי להיחשב כמחייב, ורוזנפלד לא נקט בצעדים כלשהם לאכיפתו, גם לאחר שטען כי הבין שהנתבעים אינם מתכוונים לכבדו. בנוסף, השופט ציין כי רוזנפלד לא הוכיח נזקים, וכי הערכת הנזק במקרה זה אינה ראויה. תביעת הנזיקין התבססה על הפרש השווי הנטען בין מחיר הרכישה של המניות לבין המחיר שבו נמכר הקניון מאוחר יותר, אך השופט מצא כי מדובר בשני נכסים שונים, ולא הוכח הקשר ביניהם. לסיכום, דחתה השופטת את תביעתו של רוזנפלד והורתה לו לשלם לנתבעים את שכר טרחת עורכי הדין בסך 92,800 שקל בתוספת ריבית.