ת"פ 2310/00

תקציר

הנאשמים הואשמו בהשלכת חמישה פגרי פרות בפומבי, בניגוד לחוק שמירת הניקיון. הנתבעים טענו כי לא הייתה להם ברירה אלא להשליך את הפגרים לרשות הרבים, שכן הרשויות לא מילאו את חובתן החוקית לספק חלופה. השופט הסכים עם הנתבעים, וקבע כי הרשות המקומית לא נתנה מענה הולם לסילוק פגרי פרות, וכי אתרי האשפה הכלליים אינם יכולים להכיל את מספר הפגרים המדובר. יתר על כן, השופט קבע כי הנאשמים אינם רשאים לקבור או לשרוף את האבדות באדמתם. השופט הגיע למסקנה כי כישלונה של המדינה למלא את חובותיה החוקיות, יחד עם היעדר פתרונות חלופיים, מהווים הגנה של צדק מפני האישום הפלילי. השופט הדגיש את העוול שבהעמדה לדין של אזרחים בגין אי מילוי החובות המוטלות עליהם בחוק, בעוד הרשויות עצמן לא קיימו את חובותיהם. בנוסף, השופט ציין מידה מסוימת של אכיפה בררנית, שכן הרשויות האחראיות לא נדרשו לתת דין וחשבון על מחדליהן. בסופו של דבר, השופט זיכה את הנאשמים, מתוך סברה כי מעשיהם לא נבעו מרשלנות או זלזול, אלא מנסיבות שאינן בשליטתם. הנאשם ביקש החזר הוצאות, אך התביעה התנגדה לו, בטענה כי כתב האישום אינו נטול שחר. השופט דחה את ההחלטה בעניין ההוצאות, והבטיח לשלוח החלטה בכתב לשני הצדדים.