ב"ל 23149-08-23

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק הדין – ב"ל 23149-08-23 **מבוא** פסק דין זה, שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, עוסק בתביעתו של תובע, פחח וצבע רכבים במקצועו, להכיר בליקוי בירכיו כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, דחה את התביעה, וההליך בפני בית הדין נוגע לערעור על החלטה זו. **עובדות המקרה הרלוונטיות** התובע, יליד 1961, עוסק כעצמאי בפחחות וצבע רכבים משנת 1987 ועד לתחילת מרץ 2023. עבודתו כללה תיקון וצביעת חלקי רכבים, פעולות אשר דרשו ישיבה על הברכיים, כפיפה ותנועות חוזרניות של הגב והברכיים. כ-70% מזמן עבודתו היה כרוך בתנוחות אלו. התובע סובל משינויים שחיקתיים דו-צדדיים בפרקי הירכיים, כאשר הליקוי חמור יותר בירך שמאל, שם עבר ניתוח להחלפת מפרק. **הסוגיה המשפטית המרכזית** השאלה המרכזית העומדת לדיון היא האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בירכיו, באופן המצדיק הכרה בו כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. **חוות הדעת הרפואית והתשובות לשאלות הבהרה** בהסכמת הצדדים, מונה ד"ר אייל הלר כמומחה רפואי מטעם בית הדין. בחוות דעתו המקורית, קבע ד"ר הלר כי אין קשר סיבתי בין אופי עבודתו של התובע לפגימות בירכיו. הוא ציין כי השינויים השחיקתיים הם שכיחים בגילו של התובע, וכי הגורמים הנפוצים להם כוללים גיל, חבלות עבר, מבנה אנטומי לקוי, השמנה, מחלות ילדות, פגיעות עצם ומחלות ראומטיות. בנוגע לגורמים סביבתיים, הוא מצא כי הרמת משקל כבד וחשיפה לרטט מעלים באופן מתון את הסיכון לשחיקה מוקדמת, אך קבע כי עבודת התובע, הכוללת עמידה בתנוחת כפיפה של הגוף, מפעילה עומסים על חוליות הגב התחתון, ולא בהכרח גורמת לשחיקת מפרק הירך. הוא שלל קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגימה, וקבע כי מדובר בפגימה ניוונית-שחיקתית ללא תרומה של אופי העבודה. בהמשך, נדרש המומחה להתייחס לשאלות הבהרה מטעם התובע. ראשית, הובהר כי טעותו של המומחה ביחס לתדירות התנוחות – 70% מיום העבודה ולא 70 פעמים ביום – הינה "טעות סופר" ואינה משנה את מסקנתו. שנית, בנוגע לדיווח על חבלה בירך ימין, הסביר המומחה כי מדובר בפנייה בודדת ללא המשך, ואין לראות בה "ממצא חבלתי בעל משמעות". שלישית, על שאלה האם ניתן לשלול שהמחלה התפתחה על דרך המיקרוטראומה, חזר המומחה על נימוקיו המקוריים, וקבע כי ניתן לשלול זאת. רביעית, על שאלה האם ניתן לשלול שתנאי העבודה החמירו את המחלה, השיב המומחה כי ייתכן שהתובע חש יותר כאב במהלך עבודתו על רקע המחלה הניוונית, אך תנאי עיסוקו לא החמירו את התפתחות מחלת פרקי הירכיים. הוא הדגיש כי פעילות ספורטיבית או פעילויות אחרות היו עשויות לגרום לכאב דומה. **הלכה פסוקה ודיון** בית הדין עמד על העיקרון כי לחוות דעתו של מומחה בית הדין יש לייחס משקל רב, בהיותה אובייקטיבית ובלתי תלויה. נקבע כי אין לסטות מקביעותיו אלא בנסיבות חריגות. במקרה זה, בית הדין דחה את בקשת התובע למינוי מומחה נוסף, בהיעדר נימוקים משפטיים או עובדתיים המצדיקים זאת. בפרט, נדחתה טענת התובע שהמומחה "סטה מהעובדות", שכן המומחה הסביר את טעות הסופר ולא שינה את מסקנותיו. בית הדין שוכנע כי חוות דעת המומחה מנומקת, ברורה, ונשענת על אדנים רפואיים מובהקים. המומחה הסביר כי גם טעות סופר בנוגע לתדירות התנוחות אינה משנה את מסקנתו, שכן טיב התנועה והיקפה אינם גורמים לשחיקת המפרק. הוא הדגיש כי העומס המרכזי מופעל על חוליות הגב התחתון, וכי הליקוי שנמצא אצל התובע שכיח באוכלוסיית בני גילו. **החלטה** בשל האמור, ועל יסוד חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, בית הדין דחה את התביעה. נוכח מהות ההליך, לא נפסק צו להוצאות. **היבטים משפטיים וחידושים (מתוך הניתוח)** 1. **משקל חוות דעת מומחה בית הדין:** פסק הדין מדגיש את ההלכה הפסוקה המושרשת, לפיה לחוות דעת מומחה בית הדין יש משקל מכריע, אלא אם כן קיימות הצדקות עובדתיות או משפטיות יוצאות דופן לסטות ממנה. הדבר נובע מאופיו האובייקטיבי של המומחה, שאינו פועל מטעם אחד הצדדים. 2. **סף גבוה למינוי מומחה נוסף/אחר:** פסק הדין מחזק את ההלכה לפיה מינוי מומחה נוסף או אחר נעשה רק במקרים חריגים, כאשר בית הדין אינו יכול להכריע בעניין או כאשר קיים חשש לעיוות דין. הבקשה למינוי מומחה נוסף נדחתה, מאחר שהתובע לא הציג נימוקים מספקים, והמומחה אף הסביר את טעות הסופר מבלי לשנות את מסקנותיו. 3. **אבחנה בין "טעות סופר" לבין שגיאה מהותית:** בית הדין הבחין בין "טעות סופר" (כגון טעות בתדירות הפעולות) לבין שגיאה מהותית בחוות הדעת. הובהר כי טעות סופר, כפי שהוסברה על ידי המומחה, אינה מצדיקה סטייה מקביעתו, במיוחד כאשר היא אינה משנה את המסקנה הרפואית. 4. **קשר סיבתי בין עבודה לליקויים ניווניים:** פסק הדין ממחיש את הקושי בהוכחת קשר סיבתי בין עבודה לליקויים ניווניים-שחיקתיים, כאשר אלה שכיחים בגילאים מבוגרים ומושפעים מגורמים רבים מעבר לעבודה. המומחה קבע בבירור כי הליקוי הינו ניווני ושכיח, ולכן נדרשה הוכחה מובהקת לתרומה משמעותית של העבודה להתפתחות או החמרה. 5. **הפרדה בין תחושת כאב לבין גרימה אובייקטיבית:** המומחה הבחין בין תחושת כאב מוגברת של התובע במהלך עבודתו, על רקע המחלה הקיימת, לבין גרימה אובייקטיבית או החמרה של המחלה עצמה על ידי תנאי העבודה. הפרדה זו קריטית לקביעת זכאות להכרה כפגיעת עבודה. 6. **התמודדות עם עובדות מוכחות:** בית הדין שם דגש על כך שחוות הדעת ניתנה על יסוד התשתית העובדתית שהוכחה בפני בית הדין, וכי המומחה, בהתייחסו לשאלות ההבהרה, נדרש לבחון מחדש את הקשר בין העובדות הללו למסקנותיו הרפואיות, תוך שהוא מאשר את מסקנותיו המקוריות. **לסיכום**, פסק דין זה מדגים כיצד בית הדין משתמש בחוות דעת מומחה רפואי כמכשיר מרכזי להכרעה בתביעות הנוגעות לקשר סיבתי בין עבודה לליקויים רפואיים. הוא מדגיש את חשיבות עקביות המומחה, את הסף הגבוה לשינוי חוות דעתו, ואת הצורך בהוכחה קונקרטית של קשר סיבתי, במיוחד כאשר מדובר בליקויים בעלי אופי ניווני ושכיחות גבוהה בגילאים מבוגרים.