ת"א 66808-11-18

תקציר

שני תובעים יזמים, שהיו זקוקים בדחיפות למימון פרויקטים של בנייה, שכרו את שירותיו של הנתבע, עורך דין ואיש עסקים, כדי לתווך בהלוואה מצד שלישי. התובעים והנתבע הסכימו על הסכם מימון בכתב, אשר נפל כאשר המלווה נסוג. התובעים, תחת לחץ לשלם דמי רישיון, התקשרו בהסכם מימון חלופי בעל פה עם המלווה. במסגרת ההסדר נתנו התובעים למלווה שיקים דחויים, אותם פדה והשתמשו בו לקבלת אשראי ממקורות שונים, שתמורתם ניתנה לאחר מכן לתובעים. הכספים אפשרו לתובעים לעמוד בתשלומיהם, אך הם חויבו "לגלגל" שוב ושוב את הצ'קים ולפרוע את המלווה בטווח הקצר, במקום ההלוואה ארוכת הטווח המוסכמת במקור. התובעים תבעו את הנתבע בגין הטעיה והפרת חוזה, וביקשו לבטל את ההסכם עמו ולקבל פיצויים. בית המשפט מצא כי הנתבע לא מילא את חלקו בהסכם וביטל אותו, תוך קבלת התביעה. השופט הורה לנתבע לשלם לתובעים 237,750 שקל, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום. סכום זה היווה השבה חלקית של העמלה ששילמו התובעים לנתבע, תוך הכרה בהפרש בין המימון המוסכם לבין ההסדר החלופי. עוד ציינה השופטת כי טענת התובעים בדבר מעילה בכספים על ידי הנתבעת לא הוכחה ובוטלה.