רע"א 7092/94

תקציר

עניינו של המקרה במחלוקת על השכרת בית בבעלות המשיבים ריינהולד שהושכר למערערת, הוד מלכותה המלכה בזכות קנדה (ממשלת קנדה), לשמש כמקום מגוריו של שגריר קנדה בישראל. חוזה השכירות כלל אופציה להארכה, אך תנאי למימושו היה הסכמת בנק מזרחי, שהיה בעל משכנתא על הבית. בנק מזרחי סירב להסכמה, והבעלים ביקשו מקנדה לפנות את הבית בתום תקופת השכירות הראשונית בת חמש השנים. קנדה סירבה, בטענה לזכות להאריך את החכירה. העניין הגיע לבית המשפט והבעלים ביקשו פסק דין הצהרתי שיתמוך בעמדתם. בית משפט השלום פסק לטובת הבעלים, דחה את טענתה של קנדה לחסינות מוחלטת מפני הליכים משפטיים בבתי המשפט בישראל ופירש את חוזה החכירה כמסתיים לאחר חמש שנים. קנדה ערערה לבית המשפט המחוזי שפסק אף הוא נגדם, ואישר את אופייה המוגבל והיחסי של חסינות המדינה הזרה והחיל אותה רק על פעולות שלטוניות. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי הנשיא ברק, הסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי חסינותה של המדינה הזרה מוגבלת ואינה חלה על המקרה הנוכחי, שעניינו חוזה משפטי פרטי להשכרת בניין. פסק הדין סקר בהרחבה את המשפט הבינלאומי בסוגיית חסינות המדינות הזרות, והגיע למסקנה כי הוא יחסי ותלוי באופי פעילותה של המדינה, תוך שהוא נוטה למשפט הפרטי ולא למשפט הציבורי. בית המשפט התייחס גם להיעדר חקיקה ישראלית רלוונטית ולצורך בה, במיוחד בכל הנוגע לתביעות נזיקין, וקרא לכנסת להסדיר את סוגיית חסינות המדינה. לפיכך נדחה הערעור, והוצאות נפסקו נגד קנדה לטובת המשיבים.