עת"א 9510-02-15

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה המערערת על החלטת ועדת השחרורים לדחות את בקשת האסיר לשחרור מוקדם. האסיר, שהורשע בעבירות חמורות, בהן פגע וברח קטלני בנערה צעירה, עבר הליך טיפולי משמעותי והפגין רצון כן לשיקום. בית המשפט מצא כי ועדת השחרורים הסתמכה על נתונים לא מדויקים ונתנה משקל מופרז לחומרת העבירה ולעברו התעבורתי של האסיר, תוך שהיא אינה שוקלת כראוי את התקדמותו של האסיר ואת חוות הדעת של רשויות הטיפול. יתר על כן, ועדת השחרורים לא איזנה די הצורך בין גורמים אלה לבין הנסיבות הקונקרטיות של המקרה, לרבות התקדמותו הטיפולית של האסיר, חרטה כנה ושינוי הנסיבות מאז ההחלטה הקודמת. פסק הדין מדגיש כי הסכנה הצופה פני עתיד לחברה הנשקפת מהאסיר אינה גבוהה וניתן למתן אותה. כתוצאה מכך, העתירה מתקבלת, והתיק מוחזר לוועדת השחרורים לקביעת תנאי שחרורו של האסיר, תוך עיכוב של שבעה ימים כדי לאפשר למדינה לשקול כל פעולה נוספת. בהכרעת הדין מודגש כי החלטה זו אינה מפחיתה מחומרת פשעיו של האסיר או מהצער העצום שחווה משפחת הקורבן, אלא מתמקדת בנסיבות הספציפיות של המקרה.