ת"א 21108-10-10

תקציר

השופט ארנון דראל דחה את טענת עזבונותיהם של שני בני דודים פלסטינים שנפטרו, סאלח ומוחמד, שנורו למוות על ידי צה"ל ליד שכם בשנת 2010. התובעים טענו כי מקרי המוות לא היו מוצדקים וכי החיילים המעורבים התרשלו, וביקשו פיצוי על נזקי ההרג. עם זאת, השופט קבע כי מעשיהם של החיילים לא עלו כדי רשלנות, וכי הם היו מוצדקים בכך שפעלו מתוך הגנה עצמית. יתר על כן, השופט קבע כי הפעולה היוותה פעולת מלחמה, שהעניקה לנאשמים הגנה נוספת. השופט ביסס את החלטתו על עדויות החיילים המעורבים, שציינו כי המנוח ניסה לתקוף אותם באמצעות בקבוק זכוכית ומזרק, תוך סיכון מיידי לחייהם. הוא מצא את דיווחי החיילים כנים ומהימנים וציין כי החיילים פעלו באופן סביר בנסיבות העניין, במיוחד לנוכח המצב הביטחוני המתוח באזור. השופטת דחתה גם את טענות התובעים בדבר נזק ראייתי וקבעה כי אי ביצוע בדיקה פורנזית יסודית של הזירה היה מוצדק בשל חשש להפרות סדר. בסופו של דבר הגיע השופט למסקנה כי מעשיהם של החיילים היו סבירים וכי הם לא חרגו מסטנדרט הזהירות המצופה מהם. לפיכך, התביעה לפיצויים נדחתה, ולתובעים לא נפסקו הוצאות. השופט הורה גם על החזרת הערבות שהופקדה על ידי התובעים. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים ב-29 באפריל 2014.