ת"א 24507/98

תקציר

פסק הדין דן בשיעור דמי ה"השתתפות העצמית" שעל מבוטח לשלם למבטחו על פי פוליסת ביטוח אחריות מקצועית. הפוליסה המדוברת מגדירה "מקרה ביטוח" כנזק הנובע מהפרת חובה מקצועית שחב המבוטח עקב רשלנות, טעות או מחדל מצדו. בית המשפט בחן האם מספר תביעות נפרדות, המוגשות על ידי תובעים שונים כנגד אותו נתבע, הנובעות ממעשה רשלני אחד, מהוות "תיק ביטוח" אחד, או מספר אירועי ביטוח נפרדים. הטענות נבעו מליקוי בניה – קיר לבני זכוכית שתוכנן בצורה גרועה, שנבנה בכל דירה בפרויקט דיור שיזם הנתבע. בית המשפט קבע כי הטענות נבעו מ"מקרה ביטוח" אחד, שכן הקיר היה חלק מתכנון מערכתי שנועד ליצור מונומנט אדריכלי. לפיכך, דמי ההשתתפות העצמית – במקרה זה, 4282 ש"ח – משולמים פעם אחת בלבד, ולא עבור כל תביעה ותביעה בנפרד. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשון המדיניות, נמנעת מיצירת סתירה לוגית בתוכה, ונתמכת גם בפסיקה. בנוסף, קבלת הטענה שכנגד תוביל לתוצאה אבסורדית, לפיה שיעור השתתפותו העצמית של המבוטח נקבע באופן שרירותי בהתאם למספר התביעות שהוגשו – אשר במקרה זה נוהלו במקביל. לבסוף, קבע בית המשפט כי ההשתתפות העצמית אינה כוללת השתתפות בהוצאות המשפטיות שנגרמו למבטחת, שכן הוצאות אלה נותרות ללא שינוי, בין אם התביעות מנוהלות בנפרד ובין אם הן יחד.