תא"ק 1795/08

תקציר

בנק דיסקונט לישראל הגיש תביעה בסך 25 מיליון שקל כנגד הערבים לחובותיה של אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ, שלא עמדה בפירעון האשראי שניתן להקמת מלון סאן רייז באילת. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה בעילה של התיישנות, בטענה כי עילת התביעה קמה בשנת 1998 עם הפרת הסכם ההבראה. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין לדחות את התביעה על הסף, אלא להעניק לנתבעים רשות להתגונן מפני טענת ההתיישנות. השופט קבע כי בעוד הכלל הוא שתביעתו של נושה נגד חייב נדחית על פי חוק לאחר תקופה מסוימת, על הנושה לדרוש פירעון תוך זמן סביר. במקרה זה, דרישת הבנק שנשלחה ביוני 2008 לא נחשבה במועד. עוד ציינה השופטת כי המו"מ בין הבנק לחברה הסתיים באפריל 2001, ויש לבחון את פרק הזמן הסביר למשלוח מכתבי הדרישה לערבים בשלב ההוכחות. בקשת הנאשמים לחופשה כדי להגן על עצמם נענתה באופן חלקי בלבד. טענותיהם כי הבנק הודיע להם כי ערבותם היא פורמלית בלבד וכי החוב שנוי במחלוקת היו עמומות וחסרות ביסוס, ולכן נדחו. השופטת דחתה גם את הטענה בדבר היעדר הודעות שנשלחו לערבים, שכן היא אינה חלה על ערבים בעלי עניין בחייב העיקרי. בנוסף, פסק השופט לטובת הבנק בעניין גילוי המסמכים והארכת החקירות בתצהירי הנתבעים. בסופו של דבר, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן רק בטענת ההתיישנות. התיק הועבר לפאנל לקביעת קדם משפט. ההחלטה נמסרה לשני הצדדים, והשופט הורה על הוצאתה בהיעדרם של הצדדים ביום 9.6.11.