תפ"ח 879/05

תקציר

מדובר בעבירות מין שביצע הנאשם, שהודה באשמה, כלפי בתו. מהעובדות עולה כי הנאשם נגע בבתו באופן בלתי הולם מספר פעמים במשך תקופה של שלוש שנים, החל בהיותה בת 12. בית המשפט שקל את חומרת העבירות, את נסיבותיו של הנאשם ואת פוטנציאל השיקום. בעוד עבירות המין הן מהחמורות ביותר, בית המשפט הכיר בכך שמעשיו של הנאשם היו בקצה התחתון של הקשת, שכן הם לא כללו כוח או חדירה. גורמים לטובתו של הנאשם כללו הפסקת המעשים כאשר התבקש, הודאה והבעת חרטה, היעדר עבר פלילי וסיכון נמוך לעבירה חוזרת. עם זאת, חומרת מעשי גילוי העריות והצורך בהרתעה הכבידו מאוד. בסופו של דבר, גזר בית המשפט על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, ולאחר מכן 12 חודשי מאסר על תנאי, ועודד את הנאשם ומשפחתו להמשיך בטיפול שיקומי. לבת הובטח כי היא אינה נושאת באשמה וכי פעלה כראוי בחשיפת העבירות. ההחלטה נועדה לאזן בין גמול לשיקום, ולשקף את מורכבות גזר הדין במקרים כאלה.