ת"א 113215/98

תקציר

התובע, אשר רכש מהנתבעת פוליסת ביטוח לתגמולי נכות, הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח לקבלת דמי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מוחלט ולשחרור מתשלומי פרמיה. הנתבע טען כי התביעה התיישנה, ובית המשפט דחה אותה בקובעו כי יש לספור את תקופת ההתיישנות מהמועד בו היה על הנתבע לשלם לתובע על פי החוזה. השופט קבע כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות וכי כל תשלום חודשי מהווה עילת תביעה נפרדת. השופט התייחס גם להתנגדותו המקדמית של הנתבע בעניין הבוררות, וקיבל כי שאלת ההתיישנות צריכה להיות מוכרעת על ידי בית המשפט וכי יש להעביר את התביעה לבורר בהתאם לתניית הבוררות של פוליסת הביטוח. השופט הורה לצדדים למנות בורר בתוך חודש ופסק לתובע 4,000 שקל בתוספת הוצאות מע"מ בשל טענת ההתיישנות הכושלת של הנתבע.