ת"א 3092/09

תקציר

במקרה זה, מורה נהיגה תבע מנתבע סך של 2,600 ₪ על סמך שטר חוב חתום על ידי הנתבע. הפתק נחתם לאחר שיעור נהיגה בן 30 דקות שהועבר לחברתו של הנאשם, גב' עמר, שרצתה ללמוד נהיגה. היה פער בין גרסאות הצדדים לאירועים שהובילו לחתימה על הפתק. הנתבעת טענה כי מדובר בשיעור חוויתי בשווי 80 ₪, ואילו התובעת טענה כי מדובר בשיעור חוויתי בשווי 2,000 ₪, לא כולל אגרות נוספות עבור בחינות ורישוי. בית המשפט העדיף את גרסת הנאשם, ומצא כי סביר להניח כי אם הוסכם על תשלום גורף עבור שיעורים מרובים, הוא היה נדון לפני השיעור הראשון. בנוסף, תביעת התובעת להוצאות נלוות הקשורות לבדיקות לא נתמכה שכן שירותים אלה לא נוצלו. מאחר שהנאשם הודה כי הוא חייב 80 ₪ בגין השיעור שקיבל, בית המשפט הורה לו לשלם סכום זה, בצירוף שכר טרחה בסך 162 ₪ שנצבר מפתיחת תיק ההוצאה לפועל ופנייה של משרד הפנים. סכום זה הסתכם ב-257 ש"ח נכון למועד פתיחת התיק בספטמבר 2008, מעודכן ל-275 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין בספטמבר 2009, כולל הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט קבע כי אם הסכום לא ישולם בתוך 30 יום, תיק ההוצאה לפועל יישאר פתוח, וכל עיכוב שייגרם עקב התנגדות הנתבע יבוטל, ובלבד שסכום החוב יותאם לסכום הנקוב בפסק הדין. פסק הדין הועבר לשני הצדדים, והמזכירות הונחתה לשלוח להם העתק.