תמ"ש 11900/98

תקציר

פסק הדין משרטט את הסכסוך הרכושי המורכב בין בני זוג קשישים, ד' ופ', לבין שני בניהם, א' וח', ובני זוגם. המחלוקת נסובה סביב מספר יחידות דיור בנכס בבעלות ד' ופ' באגודה שיתופית. בתחילה, שני הבנים ובני משפחותיהם התגוררו בדירות שונות בתוך מגורי ההורים העיקריים, באישור ההורים. עם הזמן השקיעו א' וח' בבנייה ושיפוץ של מבנים נוספים בנכס. היחסים התדרדרו והובילו את ד' ופ' להגיש תביעות פינוי נגד בניהם וכלותיהם. בהמשך נסוגה פ' מהתביעה, אך לא לפני שהגיעה להסכמה למכור את זכויותיה בנכס לד'. ליבת פסק הדין סובבת סביב שאלת הרישוי במקרקעין. בית המשפט מכיר בזכותם של הבנים לפיצוי בגין השקעתם בנכס, ומכיר בכך שהם החזיקו בקרקע ברשות בלתי חוזרת של הוריהם. השופט מתייחס בהרחבה לפסיקה קודמת בעניין השתק ומאזן הצדק בשלילת רישיונות. בית המשפט קובע כי הן א' והן ח' זכאיות לקבל את השווי הנוכחי של השקעותיהן בנכס כפיצוי, המותנה בפינויים. השופט ממנה שמאי, דוד אנזנברג, שיעריך את שווי ההשקעות הללו ואת דמי השכירות הראויים לקרקע לאורך השנים. סכום זה יקוזז כנגד דמי השימוש שעל הבנים לשלם בגין החזקת הנכס ללא רשות, שיחושבו מיום ביטול הרישיון. בנוסף, בית המשפט מורה כי כל הוצאות הארנונה, הגז והחשמל ששולמו על ידי הבנים בתקופת הרישיון ניתנות לקיזוז כנגד דמי השימוש, אך לא לפני כן. קנסות בגין חריגות בנייה שאינן קשורות למבני הבנים לא ינוכו מהפיצויים. פסק הדין מחייב את א' וח' לפנות את הנכס בתוך 90 יום מיום קבלת חוות הדעת של השמאי על הפיצויים, ובלבד שד' ישלם להם את מלוא הסכום. עד לתשלום הפיצויים, הבנים יכולים להישאר בחזקתם, לשאת בהוצאות שוטפות, כאשר דמי השכירות החודשיים ינוכה מסכום הפיצוי הסופי. השופטת מדגישה כי מחלוקת מורכבת זו אינה מצדיקה הוצאות למי מהצדדים.