רע"א 6845/06

תקציר

המבקשת ביקשה לממש משכנתא על דירתם של המשיבים 1 ו-2 לצורך גביית חוב. לשכת ההוצאה לפועל חייבה את המבקש לשלם אגרה נוספת בטרם ימשיך בביצוע המשכנתא, דבר שלטענת המבקש אינו חוקי. הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הביטוי "שווי בעת הגשת הבקשה" בתקנות האגרות, השכר וההוצאות התכוון לשווי חוב ההלוואה כולו או רק לחוב בפיגור. בית המשפט קבע כי כוונת המחוקק מאחורי החוקים הרלוונטיים הייתה להגן הן על החייבים מפני דרי רחוב מיידיים והן על זכויות הנושים לגבות חובות. נמצא כי למנהל ההוצאה לפועל הייתה סמכות לגבות תשלום נוסף בגין מימוש מלוא חוב ההלוואה, שכן פרשנות זו תאמה את תכליות החוקים הרלוונטיים ולא הפחיתה באופן משמעותי את הכנסות המדינה מאגרות. בית המשפט ציין כי מבנה שכר הטרחה הנוכחי היטיב עם החייבים בהשוואה לשיטה הקודמת. עוד נמצא כי תוספת האגרה תמרצה חייבים לפרוע חובות בפיגור ולא יצרה הבחנה בלתי מוצדקת בין קטגוריות שונות של זוכים. מאחר שהמבקש לא הראה כל בסיס חוקי לפטור, הגיע בית המשפט למסקנה כי דרישת מנהל ההוצאה לפועל היא כדין ודחה את הערעור, ובכך הצטרף לקריאתו של בית המשפט קמא לתקנות שכר טרחה ברורות יותר בגין הוצאות להורג מסוג זה.