רע"א 1565/95

תקציר

במקרה שבין סחר ושירותים ימיים בע"מ (המערערת) לבין שלום וינשטיין בע"מ (המשיב), עסק בית המשפט העליון בסוגיית צווי עיקול זמניים והשלכותיהם. המערערת השיגה בעבר צווי עיקול זמניים במעמד צד אחד על נכסי המשיב בשל חובות שלא שולמו. בהמשך תבע המשיב פיצויים בגין עיקולים אלה, בטענה לרשלנות מצד המערער, ובית משפט השלום פסק לטובת המשיב. על החלטה זו, שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, הוגש ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את טענת המערערת כי תקנות סדר הדין האזרחי ממצות את דיני העיקול הזמני ומונעות תביעות נזיקין בדרך של נזיקין. הודגש כי עיקולים זמניים, המונפקים לעתים קרובות במעמד צד אחד, עלולים להיות מנוצלים לרעה ולגרום נזק מופרז לנתבעים. בית המשפט קבע כי על התובעים להבטיח עילות מדויקות וסבירות לבקשות מסוג זה, תוך הפעלת חובת זהירות. בית המשפט הכיר בכך שהטלת חובת זהירות עלולה לסבך את הבטחת העיקולים הדחופים, אך אישר כי שיקולי רשלנות או חוסר תום לב עשויים לדרוש פיצוי בגין נזק בלתי צודק שנגרם. חשוב לציין כי נאמר כי פעולות במעמד צד אחד מחייבות גילוי עובדות רלוונטיות ומאמצי תום לב מצד המבקשים למזער את הפגיעה במשיבים. מושג תום הלב, כפי שנקבע בחוק החוזים, היווה נדבך מכריע בקביעת היקף החבות. בסופו של דבר, נמצא כי המערערת פעלה ברשלנות ובחוסר תום לב בכך שהציגה מצג שווא של פרטים עובדתיים ומינפה את הליך העיקול באופן בלתי הוגן. משכך, אישר בית המשפט העליון את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, שחייבו את המערערת לפצות את המשיב, בעוד פסק הדין נתן הנחיות משמעותיות בדבר ההגינות הפרוצדורלית הנדרשת בבקשת סעד זמני.