ת"א 886/07

תקציר

המחלוקת נסובה סביב חלקת אדמה, בתחילה בבעלות ראובן, שהתקשר עם שמעון בהסכם מכר קרקעות. ההסכם נחתם בשנת 1985, ועל פי תנאיו אמור היה שמעון לשלם את כל ההוצאות והמיסים הקשורים לקרקע. בנוסף, בהסכם המכר לא צוין מחיר רכישה. עשרים שנה לאחר מכן, מבלי שהבעלות על הקרקע הועברה, מכר שמעון את הקרקע ללוי. עם זאת, ראובן טען כי ההסכם עם שמעון בוטל בשל אי תשלום מיסים, מה שהיווה הפרה יסודית של ההסכם ביניהם. ביטול זה התרחש בסמוך למועד חתימתם של לוי ושמעון על ההסכם. בית המשפט נדרש להכריע האם לוי יכול לדרוש את רישום הקרקע על שמו והאם ביטול ההסכם עם שמעון על ידי ראובן היה חוקי. השופט בחן לעומק את העובדות ומצא כי שמעון התייחס באופן עקבי לקרקע כאל הקרקע שלו במשך למעלה משני עשורים, דבר המעיד על תוקף ההסכם שלו עם ראובן. יתר על כן, בית המשפט קיבל את טענתו של אחמד (לוי) כי הוא זכאי להירשם כבעלים של הקרקע, שכן הוא רכש את הקרקע בתום לב, בהתבסס על ההסכם התקף לכאורה בין ראובן ושמעון. השופט ציין גם את היעדר היריבות החוזית בין אחמד לראובן, שכן אחמד לא צירף את שמעון כתובע, בעיה טכנית שניתן לפתור בקלות. בית המשפט הכיר בהסכם החליפין בין לוי לשמעון כהמחאה תקפה של זכויותיו החוזיות של שמעון כלפי ראובן. בנוסף, אחמד הסכים למלא את התחייבויותיו של שמעון כלפי ראובן, כולל תשלומי המס שטרם נפרעו. כמו כן נדונה השאלה המרכזית האם ראובן יכול לבטל כדין את ההסכם שלו עם שמעון. השופט קבע כי הפרת ההסכם, קרי אי תשלום המסים, היא מהותית. אלא שניסיונו של ראובן לבטל את ההסכם בשנת 2006, עשרים ואחת שנים לאחר חתימתו, לא נעשה בתום לב. דרישתו של ראובן לתשלומים נוספים מלוי, תוך ניצול מעמדו כבעלים הרשום, ואי הצהרתו במפורש על כוונתו לבטל את ההסכם, תרמו כולם למסקנת בית המשפט כי הביטול היה בלתי חוקי. לאור ממצאים אלה, השופט הכריז על אחמד כזכאי להירשם כבעלים של הקרקע, בכפוף לתשלום כל המסים והאגרות הכרוכים בהעברת הבעלות. ההחלטה גם מינתה כונס נכסים שיקל על הליך הרישום והורתה לראובן לכסות את הוצאותיו ושכר טרחתו של אחמד. פסק הדין חיזק את תוקפו של ההסכם בין שמעון לראובן והכיר בזכותו של אחמד על הקרקע על בסיס רכישתו משמעון, ובכך פתר את המחלוקת המורכבת.