רע"א 3534/97

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט העליון, השאלה המרכזית הייתה האם מכבש דרכים נחשב ל"רכב" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כפי שתוקן. הדיון התמקד בפרשנות של "כשירות" בהגדרת רכב: האם מדובר ביכולת פיזית או בכשירות משפטית-נורמטיבית. בית המשפט קבע כי כשירות מתייחסת לכשירות נורמטיבית, כלומר יש לאפשר לרכב לנסוע בדרכים על פי חוקי התעבורה. בית המשפט הדגיש כי הגדרת "רכב" באמצעות כשירות נורמטיבית מתיישבת עם כוונת המחוקק להגביל את תחולת החוק על מכונות המשמשות בעיקר לתחבורה יבשתית ומונעת יתירות של הכללת כל המכונות הניידות מכנית. בית המשפט ציין את חשיבות הבהירות ויכולת החיזוי בפרשנויות משפטיות כדי להנחות את פרקטיקות הביטוח ולמנוע התדיינות משפטית מיותרת. במקרה זה, מהירותה המרבית של המכבש עמדה על 20 קמ"ש משמעה כי היא אינה עומדת בכשירות הנורמטיבית הנדרשת לנסיעה בכביש על פי החוק, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי אין מדובר ב"רכב מנועי" כהגדרתו בחוק, ולפיכך אינו כפוף לתקנות פיצויים. פסק הדין הדגיש את תפקידה המהותי של ההיסטוריה החקיקתית ויישומה המעשי בפרשנות המשפטית, ובסופו של דבר דחה את הערעור ללא הוצאות בשל מורכבותו והדיון השיפוטי ארוך השנים בסוגיה.