בג"צ 6786/19

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק במאבק משפטי מורכב בין עותר לבין משיב שהיו נשואים בעבר וחתמו על הסכם נישואין. המחלוקת המרכזית סובבת סביב חלוקת הנכסים לאחר גירושיהם. הערכאות הנמוכות יותר, לרבות בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, פסקו לטובת המשיב ופסקו להם מחצית משווי הדירה בה התגוררו בני הזוג, בהתבסס על הקביעה כי יש לנצל את מועד ההסכם ביניהם לאיזון המשאבים. על החלטה זו ערער העותר באמצעות עתירה לבג"ץ, בטענה לחוסר סמכות וטעויות עובדתיות בפסקי הדין הקודמים. עם זאת, בג"ץ דחה את העתירה, תוך שהוא מציין את עקרון אי ההתערבות בעניינים אזרחיים ומכיר בסמכותו המהותית של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט הדגיש כי טענות העותרים, לרבות אלה הנוגעות לקביעת המועד לאיזון משאבים, נשקלו היטב על ידי בתי המשפט הקודמים. בנוסף, קיבלה גם החלטת בג"ץ לדחות את בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. משכך, פסקי הדין הקודמים עמדו בעינם, והעתירה נדחתה על הסף, ללא צו להוצאות, שכן לא התבקשה מענה.