רע"א 8153/23

תקציר

בפסק הדין דן בית המשפט בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. בתי המשפט לערעורים בדרך כלל אינם מתערבים בדחיות דחייה על הסף, אלא אם נפלה טעות משמעותית או שההליכים עתירי משאבים באופן חריג. עם זאת, מקרה זה הציג נסיבות ייחודיות, שכן ההבחנה המשפטית בין התקפות עקיפות וישירות על מעשים מנהליים נותרה מעורפלת, מה שעורר צורך בבירור משפטי. המערער העלה שאלות בדבר חובת הזהירות של רשויות התביעה כלפי נפגעי עבירה או בני משפחותיהם בנוגע לנזק נפשי שנגרם עקב החלטה שלא להעמיד לדין. נקבע כי יש לקבל את הערעור כדי למנוע המשך הליכי סרק נוספים. בית המשפט בחן האם מדובר בתקיפה ישירה "במסווה" נגד מעשה מינהלי. היא הגיעה למסקנה כי תביעת המשיבים נגעה בראש ובראשונה להחלטה שלא להעמיד אדם לדין, המקבילה לתקיפה ישירה שאינה מתאימה לסמכות בית המשפט האזרחי. בנוסף, בית המשפט דן בשאלה האם רשויות התביעה חבות חובת זהירות מושגית ביחס להחלטות מסוג זה, ובסופו של דבר שלל אותה בשל היעדר יחסים משפטיים, שיקולי מדיניות, חשש לנזק נפשי והשפעה על שיקול הדעת של התביעה. לפיכך, התביעה נדחתה בעילה של סמכות שיפוט והיעדר עילה משפטית, תוך הדגשה כי דיני הנזיקין האזרחיים אינם מתאימים לתביעת המשיבים, והפנייה הראויה תהיה בערוצים מינהליים. משכך, הורה בית המשפט על דחיית תביעת המשיבים על הסף, תוך שהוא מטיל על כל צד לשאת בהוצאותיו.