ע"ע 244/99

תקציר

השאלה סביב העסקתו של המערער היא האם חל הדין המקומי של יהודה ושומרון או הדין הישראלי. המערער עבד במינהל האזרחי, זרוע ממשלתית של ישראל, בין השנים 1989-1995. בתקופה זו התגורר המערער ביהודה ושומרון, ובששת החודשים האחרונים לעבודתו החזיק בתושבות קבע בישראל. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערת לשכר גבוה יותר ולהחזר ניכויי מס הכנסה, בקובעו כי המנהל האזרחי הוא גוף נפרד מהמדינה, ולכן הדין הישראלי אינו חל. המערער טען, כי היה מקום להחיל את הדין הישראלי על העסקתו, תוך בחינה נפרדת של תחולתו של כל חוק. המדינה טענה כי דין השטחים חל, מה גם שהמערער היה תושב השטחים. בדרך כלל, הדין החל על חוזה עבודה נקבע על פי כוונת הצדדים, אשר במקרה זה נראה נוטה לדין השטחים. עם זאת, מאחר שהמינהל האזרחי הוא מוסד ממשלתי ישראלי, יש לראות בו מעסיק ישראלי, אם כי אין בכך כדי להעיד באופן אוטומטי על החלת החוק הישראלי. הצו בדבר מינויים והעסקת עובדים במנגנון הממשלתי תומך ביישום החוק המקומי. עם זאת, בששת החודשים האחרונים להעסקתו של המערער, בהיותו תושב ישראל מוכר, הסכימה המדינה כי ניתן להחיל את הדין הישראלי, ובפרט את חוק שכר מינימום. בית הדין קיבל זאת ואישר גם את החלטת בית הדין האזורי בעניין ניכויי מס הכנסה, ואישר את חוסר סמכותו של בית הדין לעבודה בעניין זה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, מותנה בהסכמת המדינה לעניין שכר המינימום בששת חודשי עבודתו האחרונים של המערער.