ה"פ 5956-07-13

תקציר

המבקשים, יורשי המנוח, תבעו מהמשיבים פיצויים בגין הפקעת חלקת אדמה הרשומה על שם המנוח. המשיבים טענו כי המבקשים אינם זכאים לפיצוי משום שהמנוח ויתר על זכותו לפיצוי במסמך שנחתם טרם אישור תכנית החלוקה, אשר חילק את החלקה ההיסטורית למספר חלקות, לרבות החלקה שבמחלוקת. בית המשפט קבע כי הוראת הוויתור במסמך אינה חלה על החלקה שבמחלוקת, שכן היא מופנית רק לשטחים המיועדים ל"שטחי נופש", בעוד שהחלקה שבמחלוקת מיועדת למבני ציבור ולשטחים פתוחים. עוד טענו המשיבים כי יש לשלול את זכותם של המבקשים לפיצויים בשל השבחת יתרת החלקה ההיסטורית לאחר החלוקה, ומשום שהמבקשים התמהמהו בהגשת התביעה. בית המשפט דחה טענות אלה, בקובעו כי המשיבים לא הוכיחו את השיפור הנטען וכי השיהוי של המבקשים בהגשת התביעה לא ביטא ויתור על זכותם לתבוע, ואף לא הביא לשינוי לרעה במצבם של המשיבים. באשר לשיעור הפיצויים, קבע בית המשפט כי אין להחיל רטרואקטיבית את הלכת הולצמן, שקבעה כי הוראות הפטור לתשלום פיצויים אינן חלות כאשר הופקעה חלקה בשלמותה, על המקרה הנוכחי. לפיכך חלה הוראת הפטור הקבועה בחוק התכנון והבניה, כך שהמשיבים היו פטורים מתשלום פיצויים בגין 40% משטח המגרש. בית המשפט קבע את שווי המגרש נכון למועד הקובע, ואימץ את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אשר השתמש בגישת השוואה עקיפה כדי להעריך את שווי המגרש המיועד למבני ציבור, וקבע את שוויו על 8,993 ₪ למ"ר. בית המשפט קבע כי המבקשים זכאים ל-60% מהשטח הרשום של החלקה (1,200 מ"ר) בשווי זה, וכתוצאה מכך יפוצו 6,475 ₪ (ישן), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.2.83 ועד התשלום בפועל. כן חויבו המשיבים לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 90,000 ₪.