רע"א 5587/97

תקציר

במקרה המשפטי הדחוף של בן, קטין בעל מוגבלות קשה הזקוק לטיפול מציל חיים בכליות, נדרש בית המשפט לאזן בין זכויות ההורים לבין זכותו של הילד לחיים. הוריו של בן התנגדו להתערבות הרפואית, בנימוק של נכויות מולדות ואמונתם כי חייו, המאופיינים בסבל, אינם ראויים להארכה. עם זאת, בית המשפט הדגיש את עקרון קדושת החיים, וציין את התקדים ההיסטורי והמשפטי במשפט היהודי והאמריקאי המעריך חיי אדם ללא קשר לנכות. בית המשפט בחן האם טיפול רפואי יועיל לבן באופן משמעותי מבלי לגרום לו סבל מיותר. הראיות הצביעו על כך שדיאליזה פריטוניאלית, למרות שהיא פולשנית, הייתה הטיפול הסטנדרטי במצבו וככל הנראה תאריך את חייו עם סיכון מינימלי ואי נוחות ניתנת לשליטה. בית המשפט הכיר במורכבותה של האוטונומיה ההורית, אך קבע כי אוטונומיה זו אינה מוחלטת כאשר טובת הילד – או חייו – מונחים על כף המאזניים. לאור ההסכמה הרפואית על נחיצות הטיפול ויעילותו, פסק בית המשפט בניגוד להחלטת ההורים, ובכך חייב את ההליך לשמור על חייו של בן. החלטה זו הדגישה את חובתה של המדינה להגן על אנשים פגיעים ולשמור על טובתם של אלה שאינם יכולים לקבל החלטות בעצמם, ובסופו של דבר העדיפה את זכותו של בן לחיים ולרווחה פוטנציאלית על פני הערכות סובייקטיביות של אחרים לגבי איכות חייו.