ת"צ 24617-09-18

תקציר

פסק הדין עוסק בפרוצדורה ובהשלכות של הסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית, תוך התמקדות באמות המידה המשפטיות בישראל בהקשר של הליך מקביל בארצות הברית. על פי סעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות, הסתלקות מתביעה ייצוגית טעונה אישור בית משפט כדי לוודא שהיא אינה פוגעת באינטרסים קבוצתיים או נובעת מרווחים אישיים למבקש. פסק הדין המנחה של בית המשפט העליון בעניין מרקיט קבע כי משיכות פיצויים הן חריגות וחייבות להיטיב עם הקבוצה ולא להיות תביעות סרק. במקרה הנוכחי, כאשר התביעה הייצוגית המקבילה בארה"ב הובילה לפשרה שכללה פיצוי לקבוצה הישראלית, בית המשפט קבע כי בקשת האישור מיותרת. הוצע כי מאחר שההסדר האמריקאי העניק פיצוי לקבוצה הישראלית, לרבות באמצעות מנגנון ייעודי, שולל הצורך בנקיטת פעולה נוספת בישראל. יתר על כן, ההסתלקות לא הצדיקה חיפוש אחר נציגים חלופיים לתביעה. בית המשפט הישראלי מצא כי אין צורך לבקש מהיועץ המשפטי לממשלה שיקולים נוספים או לפרסם הודעה על כוונה לסגת בשל ההסדר. בנוסף, קבע בית המשפט כי שכר טרחה ששולם לבא כוחו של המבקש, שאושר על ידי בית המשפט בארה"ב, מחייב בדיקה בישראל, כדי לוודא שהם עולים בקנה אחד עם הסטנדרטים המקומיים. עם זאת, היא מצאה כי שכר הטרחה מוצדק בשל מאמציו הניכרים של עורך הדין לטובת הקבוצה הישראלית, וחלוקת הפיצויים ההוגנת שהושגה. בית המשפט גם העניק פטור מתשלום החלק השני של אגרת ההגשה, תוך הכרה בשימוש המוגבל במשאבים שיפוטיים בהליך ובתוצאה המיטיבה בסופו של דבר מהקבוצה הישראלית שנכללה בהסדר הפשרה בארה"ב. ככלל, בית המשפט אישר את בקשת ההסתלקות, דחה את הבקשה ללא הוצאות, אישר שכר טרחת עורך דין והכיר בנסיבות מיוחדות במתן הפטור משכר טרחה. פסק הדין מדגיש את האיזון בין שקידה מנהלית לבין הקצאה מושכלת של משאבים בתובענות ייצוגיות חוצות שיפוט.