עמ"נ 25360-01-16

תקציר

בית המשפט יתערב בהחלטת ועדת הערר רק אם היא חורגת ממתחם הסבירות, נעשית בחוסר תום לב או מבוססת על שיקולים זרים. המערערת טענה כי החלטת הוועדה הייתה מנומקת בצורה לקויה, כי אין לראות בה מחזיקה בחצר לצורכי מס, כי יש לפטור את החצר ממס בהיותה חלק מבית הכנסת, וכי מתקיימים התנאים לפטור ממס כבית כנסת לפי פקודת הפטור מארנונה בחצר. בית המשפט לא מצא פגם בהנמקה התמציתית של הוועדה, שכן היא קבעה את השימוש בקרקע על סמך הראיות שהוצגו, ויישמה קביעה זו על החקיקה הרלוונטית. אשר לטענה השנייה, הסכים בית המשפט עם החלטת הוועדה כי יש לראות במערערת כבעלת החצר לצורכי ארנונה, שכן היא עושה בה שימוש עיקרי. בית המשפט גם הסכים עם הוועדה כי ניתן להפריד את החצר משטח בית הכנסת לצורך הפטור, וכי החצר אינה עומדת בתנאי הפטור לפי הפקודה, שכן מטרתה העיקרית אינה תפילה. לבסוף דחה בית המשפט את הערעור, קבע כי אין מקום להתערב במסקנות הוועדה, והורה למערערת – עמותה – לשלם 2,000 ₪ הוצאות המשיב.