ע"א 228/85

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים מאוחדים של שני משיבים שבקשותיהם לחברות בחברת דן שותפות תחבורה ציבורית בע"מ (דן) לא צלחו. השאלה המרכזית היא האם זכאים המשיבים להחזר דמי החבר שלהם לפי השווי המשוער או הנומינלי. המשיבים חתמו על הצהרת מועמד המפרטת את תנאי מועמדותם, לרבות הוראה להחזר שכר טרחתם אם לא יתקבלו כחברים. ההצהרה כללה סעיף הקובע כי אם המועמדים יעזבו את דן בתוך עשר שנים, ההחזר יתבסס על הערך הנקוב של העמלה, ואילו כל עלייה בערך המניה לא תיטיב עם המועמדים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים והורה לדן להשיב את שכר הטרחה לפי השווי המשוער. עם זאת, השופט נתניהו, בפסק דין עליו הסכימו השופטים מ' אלון וע' גולדברג, חולק על כך וקובע כי פרשנותו הברורה של החוזה מצביעה על כוונה שההחזר ייעשה לפי השווי הנקוב. פרשנות זו מתבססת על לשונו המפורשת של החוזה, ובפרט על הצהרת המועמד, הקובעת כי ההחזר ייעשה על בסיס הסכום ששולם בעת קבלת המועמד. יתר על כן, שתיקת החוזה בנושא השערוך מרמזת על כוונה להחזיר את הסכום הנקוב. השופט נתניהו מכיר בתנאים הכלכליים ובהשפעת האינפלציה על החוזים, אך מדגיש כי אל לבתי המשפט לשנות תנאי חוזה בהיעדר הוראת חוק או נסיבות חריגות. מאחר שפרשנות החוזה מצביעה בבירור על כוונה להחזר סמלי, ואין נסיבות חריגות, פוסקת השופטת לטובת דן. עם זאת, השופטת מבהירה כי מרגע שהמשיבים הפכו זכאים להחזר, הם חייבים על פי דין ריבית והפרשי הצמדה מדן, ופוסקת למשיבים סכומים אלה בהתאם.