ב"ל 14537-09-20

תקציר

מר מאיר סבח תבע את המוסד לביטוח לאומי להכיר בפציעותיו בגב ובצוואר כתאונות עבודה. התובע, נהג אוטובוס של אגד מזה 34 שנים, טען כי פציעתו נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה שנגרמה לו בעבודה. הוא טען כי תנאי עבודתו כללו נהיגה בכבישים עירוניים עם פסי האטה רבים וביצוע תנועות צוואר חוזרות ונשנות תוך כדי נהיגה וטיפול בנוסעים. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין עבודתו לבין הפגיעות. בית המשפט הכיר בכך שעבודתו של התובע כנהג אוטובוס ביססה תשתית עובדתית למיקרוטראומה. בית המשפט קיבל את ראיותיו, כולל סרטונים ועדויות של עדי ראייה, כי במשך שנים רבות נסע בנתיבים עם מספר לא מבוטל של פסי האטה - כ-500 ביום. בנוסף, בית המשפט מצא אמינות לטענת התובע בדבר תנועות צוואר חוזרות ונשנות הנדרשות בעבודתו. בית המשפט קבע כי בעוד שבולמי הזעזועים במושבי האוטובוס מיתנו חלק מהזעזועים, גופו של התובע עדיין הרגיש את עוצמת פסי ההאטה. עוד ציין בית המשפט כי עצירותיו היומיות של התובע במאות תחנות אוטובוס, הדורשות תנועות צוואר תכופות, תרמו למיקרוטראומה. השופטת מינתה מומחה אורתופדי כירורגי בהוראת בית המשפט כדי להעריך את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין בעיותיו הרפואיות, על בסיס התשתית העובדתית שהוצגה. בהחלטה הודגש כי התובע הצליח לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו באשר לתשתית העובדתית של המיקרוטראומה וכי מוקד המחלוקת אינו מצביע על נטישת טענות אחרות. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והחלטה נפרדת על מינוי מומחה רפואי הייתה אמורה להימסר להם.