ת"פ 9606-03-10

תקציר

השופט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה, נתמכת על ידי עדי תביעה אחרים, ולא פחתה מטיעוני ההגנה. עדותו של שי במשטרה, שהפלילה את הנאשם, הועדפה על פני עדותו בבית המשפט, שם סירב לענות על שאלות. השופט מצא את עדותו של הנאשם בלתי אמינה, ואת סירובו לשתף פעולה במהלך החקירה כחומר מפליל. קיומו של מניע – סירובה של המתלוננת לרכוש אגוזים עבור הנאשם – בא לידי ביטוי אף הוא לרעתו של הנאשם. ראיות התביעה בדבר שכרותו של הנאשם העלו ספק סביר באשר ליסוד הנפשי הנדרש לחבלה בכוונה, אך לא לעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, הדורשת יסוד נפשי פזיז בלבד. השופט הרשיע את הנאשם בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, וכן בהחזקת סכין שלא כדין. הנאשם לא הורשע בחבלה בכוונה, מחמת ספק סביר לגבי יסודו הנפשי, אך הורשע בסעיף האישום הקל יותר של תקיפה בנסיבות מחמירות.