ב"ל 1088/97

תקציר

התובעת, אזרחית ישראלית, נישאה לתושב ברטעה שבשטחים ועברה להתגורר שם, תוך קבלת תעודת זהות של תושבי השטחים. התובעת ילדה תשעה ילדים במהלך השנים ולא תבעה קצבת ילדים במהלך שהותה בשטחים. בהמשך, חזרו התובעת ובעלה לישראל והתובעת ביקשה קצבת ילדים עבור שישה מילדיה. המוסד לביטוח לאומי אישר את התביעה לקצבת ילדים מיום הבקשה ולתקופה רטרואקטיבית של שלוש שנים לפני הגשת הבקשה. התובעת טענה כי עליה לקבל את הקצבה מיום לידתו של כל ילד או לחילופין לתקופה של שבע שנים לפני הבקשה. בית המשפט קבע כי תביעת התובעת לקצבת ילדים לא נדחתה בשל חוסר ידיעה או סיבות מוצדקות אחרות וכי עילות הזכאות לא עוגנו במסמכים רשמיים. לפיכך, לא התקיימו התנאים לתשלום רטרואקטיבי של שבע שנים, כפי שנקבעו בפסיקה. בית המשפט בחן את שיקול הדעת שהפעיל המוסד לביטוח לאומי ומצא כי ההחלטה לאשר את התביעה לתקופה רטרואקטיבית של שלוש שנים הייתה סבירה ומידתית, במיוחד נוכח הנטל הכלכלי המשמעותי הכרוך בתשלום קצבאות לתקופה ארוכה יותר. בית המשפט הדגיש כי שיקולים תקציביים ומגמות חקיקה לתקופות רטרואקטיביות קצרות יותר צריכים להילקח בחשבון בעת פרשנות חקיקת הביטוח הלאומי. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.