ע"פ 361/88

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שמצא את המערער אשם באונס, מעשה סדום ושוד. האירוע התרחש ביום 18.10.87, כאשר המערערת פנתה לתיירת מאנגליה, ק.ד., בתחנה המרכזית בתל אביב והציעה להראות לה ברחבי העיר. בסופו של דבר הם הגיעו למעגן סירות, שם ישבו ואכלו יחד. לאחר מכן הציע המערער ללוות את ק.ד. לביתה בשל הגשם, אך במקום זאת הוביל אותה לחוף הים, שם ביצע בה מעשים מיניים שונים. הוא גם לקח לה כסף ומפתחות לאחר ששאל אותה כמה כסף יש לה בארנק תוך שהוא מאיים להרוג אותה אם תשקר. המערער הורשע ונידון לשמונה שנות מאסר. בערעור נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שהעדיף את עדותו של ק.ד. על פני עדותו של המערער, וטען כי לק.ד. היו הזדמנויות רבות להימלט אך לא עשו זאת. עוד טוענת ההגנה כי חסרות ראיות אובייקטיביות התומכות בגרסתו של ק.ד. לאירועים, במיוחד בכל הנוגע לעבירת מעשה סדום. באשר לאישום השוד, טוענת ההגנה כי לא היה איום אלים להשיג את הרכוש, דבר הדרוש להרשעה בשוד. השופט י' קדמי דחה טענות אלה, ולא מצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לסמוך על גרסתו של ק.ד. קדמי הדגישה כי התנהגותה של ק.ד. הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות וכי חששה ופגיעותה מנעו ממנה להימלט. כמו כן, היו גורמים מחזקים שתמכו בעדותה, ובהם מצבה הנפשי לאחר האירוע והפציעות בגופה. עוד טען קדמי, כי גם אם המערער היה מאמין באמת ובתמים כי ק.ד. הסכים, ההגנה בדבר טעות בעובדה לא הייתה תחזיק מעמד, שכן היא סותרת את גרסתו של המערער עצמו לאירועים. באשר לאישומי מעשה סדום ושוד קבע קדמי כי אמונתו של בית משפט קמא בעדותו הכוללת של ק.ד. הייתה מוצדקת, מה גם שגרסתו של המערער לוקה בחוסר אמינות. לבסוף, בסוגיית גזר הדין, דחה קדמי את בקשת ההגנה לקיצור תקופת המאסר, והדגיש כי האלימות וההפחדה של המערער כלפי ק.ד. היו חמורות. בנסיבות אלה, הערעור נדחה, והעונש המקורי של שמונה שנות מאסר בוטל.