בש"פ 3413/96

תקציר

המדינה מערערת על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לשחרר בערבות את שני המשיבים, פאול רוזנצוויג ואבי רוש, המואשמים בעבירות סמים, במקום להחזיקם עד תום ההליכים. מבחינת רוזנצווייג, הראיות מצביעות על מעורבותו העמוקה בפרשה, והמדינה הציגה ראיות לכאורה לאשמתו. השופט מוצא טעות בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא היו בידיו די ראיות לעצור את רוזנצווייג. כמו כן, אופי העבירה שולל כל חלופת מעצר, ורוזנצוויג מתבקש להיות עצור עד תום ההליכים. מעורבותו של ראש הייתה משנית, והסברו מראה כמה סימני אמת. לאחר מחשבה רבה, השופט מחליט שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את רוש בערבות, שכן הסברו מעלה את הטענה ל"סוכן תמים". עם זאת, השופט מותח ביקורת על בית המשפט המחוזי שלא נעתר לבקשת המדינה לעכב את ביצוע החלטת השחרור ב-48 שעות, דבר ששלל מהמדינה את זכותה לערער על ההחלטה. השופט מציין כי החלטת בית המשפט המחוזי נעדרת הנמקה מספקת והייתה צריכה לנמק את דחיית בקשת המדינה. בסך הכל, ערעור המדינה זוכה להצלחה חלקית: רוזנצווייג עצור, ואילו רוש משוחרר בערבות.