ע"א 21630-02-18

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על תשלום עבור שירותי חלונות, בה טוענת המערערת כי המשיב לא שילם עבור השירותים שניתנו, ואילו המשיב טוען כי העבודה לא בוצעה באופן משביע רצון והתמורה נכשלה. הסוגיה המרכזית היא תוקפם של שלושה שיקים שהוציא המשיב, אשר הופקדו על ידי המערערת. עובד המערערת התקשר למשיב כדי שיאשר את השיקים, והאחרון אישר כי העבודה נעשתה באופן משביע רצון וניתן לפרוע את השיקים. בהמשך ניהלה המשיבה שיחה עם מנהלה של המערערת, במהלכה הצהירה כי שילמה עבור החלונות במזומן. גרסתו של המשיב לאירועים הכילה סתירות, ואילו טענת ההגנה כי המערער קשר קשר עם צד שלישי להונות את המשיב לא הוכחה ואף הופרכה בשיחות מוקלטות. השופטת לא התייחסה כראוי לסתירות אלה לטובת המשיב, ואף לא הצדיקה די הצורך את העדפתם את גרסת המשיב. בנוסף, המשיבה – שנשאה בנטל ההוכחה – נמנעה מלזמן עד מפתח, דבר שהיה צריך להיות מיוחס לה. בהתחשב בשיקולים אלה, קיבלה ערכאת הערעור את הערעור, ביטלה את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, והורתה למשיב לפרוע את שווי השיקים. כמו כן חויב המשיב לשלם 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, והפיקדון של המערער יוחזר.